|
28-4-09 00:01:40
דוד
לאורנית ווסר
œilangadol@yahoo.com
אנא צרי קשר עם חברך מלפני 20+ שנה
30.7.08
מיכל שלום
בראשית דברי רוצה אני להודות לך ולקיבוץ על הפרויקט הגדול והמרשים שנקרא מפגש חברים .בוודאי לא מעט מאמץ ומחשבה הושקע .ובטח כספית לא קטן . אני תקווה שתסיגו את המטרה והיעד למענה הקדשתם כה הרבה . וישובו בנים לגבולם .
אני מודה לכם בשמי ובשם חברי על הזדמנות שנתנה לנו לפגוש את כולם .נחזור במקצת על הילדות הנפלאה והנוסטלגית שבילינו יחד מאחורי הגלבוע ושדות העמק הפורה . לאחר עזיבתנו את המשק לקחנו בתרמילנו לא מעט צידה לדרך .בה גדלנו וחונכנו וזה היה המצפן לשנים הבאות עם זיכרונות יפים שנחרתו עמוק בעורקנו . רק דבר אחת מציק למספר חברים . למה לא הודגש בחוברת עלינו
נוער ד" ה" . להזכירך שאנחנו באנו אחרי הרומנים שהם בפרוץ המלחמה עזבו את משק . חברנו הגיעו ב1946 ורובם נשארו עד 1955
וגם אחרי זה .רק להזכיר במעט את נוער ד" זאת קבוצת ילדים ששרדו אחר השואה ממנזרים ומרתפים אפלים וממקומות אחרים ,
התאספנו בגרמניה ופולין לקראת העלייה ארצה חלקם הגיעו עם אקסודוס וחלקם בדרכים שונים . זאת חבורת ילדים שנתנה מרב
מאמציהם לקיבוץ ולמדינה .בנאמנות שאין גבול .למרות גילם הצעיר הבנות שלנו עבדו בגני ילדים במסירות נפש כהורים לילדם.
הבנים בכל הענפים האפשרי והקשים .המציאות הייתה קשה מנשאו . הקיבוץ קיבל שטחים לעיבוד בכביש סרגל ומחנה עמוס
גם שדות סביב קיבוץ נירים כל זה היה צריך לחרוש ולזרוע ולא להשאיר שטחים ריקים . וכל זה לביצועה בשתי משמרות
במורדי הגלבוע זכור לי חריש העמוק הראשון .או כדי חלב מובלות בעגלה עם סוסים לתנובה תל יוסף וגרירתם למסלולם .
וכל זה תקופתנו להתבססות המשק התרומה שלנו הייתה גדולה ואולי הדומיננטית מחברות אחרות . אני מבין שקשה להקדיש לכל קבוצת נוער פרק בחוברת שהוצאתם לי קשה שבעתיים תשובה לשאלה למה בשני מילים לא הוזכרו חברים שלנו .הם גם שליחים
אידיאית בהשקפת עולמם ובתמיכה הקיבוצית .וכאשר חבר בכיר בחברת דלק שואל את השאלה קשה לי התשובה ורבים נוספים
ולכן בקשתי לך במידת האפשר לתת לנו את התשובה בתודה למפרעה שלום ולהתראות
שרגל צבי
1.8.08
תשובה של מיכל
צבי שלום
ברצוני להודות לך על המייל ששלחת בעקבות כנס המחזורים בשבועות. אני הייתי בצוות ההפקה של האירוע אך מייד
בסיומו חזרתי לשולחן הלימודים ולבחינות אותן סיימתי בימים אלה והתפניתי להשיב לך. את מכתבך ותשובתי מצאתי
לנכון להעביר גם למזכיר הקבוץ ולמכותבים הנוספים.
מסילות חגגה את ה- 70 באירועים שהתקיימו לאורך כל השנה. השתתפו בהם רבים רבים אשר מסילות היתה להם בית
בשלב כזה או אחר של חייהם ואנו מקווים שלחלקם גם בעתיד.
גם לי (למרות שהייתי פספוסית), זכורות השנים הראשונות של הקבוץ כתקופה מלאת חוויות ואתכם כחברת הנוער
הראשונה יחד עם חברות נוער נוספות, כמשמעותיות מאד במארג החיים שלנו. כך גם לאורך כל השנים בהם הצטלבו
דרכנו ראיתי ושמעתי את האהבה והערכה שלכם עד היום למקום, לאנשים שליוו אתכם, לקבוץ וחבריו, וזה הדדי.
החוברת עליה אתה מדבר, הופקה לחג ה- 70 שנחוג ביום העצמאות וחילקנו אותה גם בכנס המחזורים שהתקיים
בערב שבועות. השאלות שאתה מעלה לגיטימיות.
החוברת נכתבה ונערכה ע"י מירה גולדברג, פרסטי באהבה למקום ובהומור עם קריצה. מירה ניסתה לרכז 70 שנים
של אירועים, שמות, מקומות, אוירה- חתיכת חיים שלמה ב- 42 עמודים. חבל שלא הצליחה להכיל את כל החומר הרב,
גם בגלל עלויות, ויותר ממה שיש בה נשאר בחוץ.
יחד עם זאת לא אתכחש. בעיני זוהי טעות שבחוברת לא זכו לאזכור משמעותי מושגים כמו חברות נוער או אולפנים.
אתם "הבונים" הייתם הראשונים והדומיננטיים ואחריכם לאורך השנים היו מעל 10 חברות נוער שהתחנכו בקבוץ, בוגרי
אולפן, גרעיני השלמה ונקלטים נוספים, כולכם הייתם חלק בלתי נפרד מהרקמה האנושית של המקום. מסילות היתה
לכם בית, לחלקכם עד היום, וראוי היה לתת לכך ביטוי נרחב ובולט יותר בחוברת.
המשפט: "מי שלא עושה לא טועה" מתאים גם במקרה זה. זוהי קצת ביקורת עצמית שלאחר מעשה. אין בה כדי לשנות את
תוכנה של החוברת, אך יחד עם הביקורת עליה, כל מי שקרא בה דור המייסדים, בני הקבוץ וגם מי שהגיע לקבוץ במהלך חייו
נהנה והיא החזירה אותו בזמן לימים יפים אחרים. מקווה שכך גם אתם.
אודה לך אם תביא מכתבי זה לידיעת "החברה". מקווה שיהיה בו ולו גם מענה חלקי למכתבך.
בברכה,
מיכל וינברג
תשובה של מירה
לצבי שרגל שלום וברכה:
קיבלתי היום (3.8.) את המייל ששלחת למיכל ויינברג, ואני מרגישה לנכון לכתוב לך, מעבר לתשובה שקיבלת ממיכל. אני מבינה להרגשתך ולהרגשת חבריך. נכון שכוונת החוברת אמנם לא הייתה לעשות "צדק היסטורי" עם קבוצות חברתיות אלו או אלו בקיבוצנו, או "שיוויון חלוקתי" בתשומת הלב לנושאים השונים, אלא להביא יותר את הסיפור והזיכרון האישי (שתואם בדרך כלל את הסיפור והזיכרון ה"קולקטיבי"), אבל בהחלט אתה צודק בדבריך, שהיה צריך להזכיר את שמה של חברת הנוער שלכם פלוס מספר מילים בטורי ה"תאריכון". כל נושא ה"תאריכון" בחוברת, לא היה תלוי בי בלבד ("לחרוש" ארכיון של 80 שנה, זו הרי עבודה בלתי נגמרת ) ואני מודה ומתוודה שהיה כאן פשוט חוסר ידיעה מצד כולנו. בזמנו, אברהם הילף בא ואמר לי בערך את מה שאתה אמרת, ומאוד הצטערתי להיווכח בטעות הזו שכאמור נבעה מחוסר ידיעה. אין ספק שבמידה ותהיה (אינשאללה!) חוברת המשך, כי כאמור, קוצר היריעה הגביל אותנו מאוד, ויש עוד הרבה מה להוסיף - הטעות הזאת (ועוד טעויות) יתוקנו.
בברכה, מירה (גולדברג) פרסטי, מסילות
29-07-2008
כותב: עמוס אדלשטיין
שלח הודעה אל : בנות קיבוץ מסילות
כתובת דוא"ל: harmonix@netvision.net.il
תוכן הודעה
וואוו.בראבו. היכן ניתן לרכוש את הדיסקים שלכן?
שמענו אתכן הערב ברשת גימל
תשובה :
לרכישת הדיסק
יש ליצור קשר עם מנהלת החבורה
מיכל וינברג טל' 04-6066383 פא' 050-5533100
או לדבורה נויברט פ' 054-6754313
אין כמו לקבל מחמאות ,תודה רבה!!!
בנות מסילות
14.5.08
לעושים במלאכת ארגון כנס ה-70 לקיבוץ – שלום רב
בהרגשה שאני מבטאת את דעתם של רבים מבאי המפגש – אני חשה שביום שישי האחרון הגענו הבייתה!
לאחר שנים ארוכות, שבהן אנו גרים במקומות אחרים – הייתה בערב הזה תחושה עמוקה שחזרנו הבייתה, גם אם הוא – כמונו – כבר לא מה שהיה פעם...
מהבית הזה לקחנו עמנו את החברים, את השורשים, את האיכויות, את הערכים, את הזכרונות, ומהם בנינו את בתינו האחרים.
ואל הבית הזה תמיד מרגש מאוד לחזור.
המפגש עם הנופים והחברים, שלעולם יהיו שלנו, היה מרגש ומחמם את הלב והזכיר לכולנו מה השארנו מאחורינו ולמה אנחנו מתגעגעים.
זר לא יבין זאת. גם ילדינו ונכדינו לא תמיד מבינים מהו הקיבוץ עבורנו ומה גודל חלקו בחיינו.
תודה לכם על ההשקעה האדירה בארגון הערב, על שהבנתם כי אנחנו חלק מחגו של הקיבוץ, ועל שהזמנתם אותנו ולו לערב חגיגי אחד, לחזור אל חיינו הישנים.
אני יודעת שאנשים רבים טרחו על הכנת האירוע – ונראה שההתרגשות הרבה שכולנו חשנו, היא התודה האמיתית על מאמציהם.
להתראות בשמחות הבאות,
רותי שלמי (רבינוביץ)
--------------------------------------------------------------------------------
המשך מכתבים
|
